חוק ההסדרים הוא לא חוק אחד, אלא קובץ של תיקוני חקיקה המוגשים לאישור הכנסת ביחד עם תקציב המדינה בכל שנה ומיועדים לתמוך את המדיניות הכלכלית והתקציבית של הממשלה.

חוק ההסדרים הראשון נחקק בשנת 1985 כחלק מתוכנית שנועדה להתמודד עם אחד המשברים הכלכליים הקשים שידע המשק הישראלי. המטרה הייתה לבצע חקיקה מהירה במגוון רחב של נושאים על מנת לצמצם את ההוצאה התקציבית של הממשלה ולהתמודד בהצלחה עם המשבר. על אף שחוק ההסדרים הראשון אושר כתקנות לשעת חירום לאור המשבר, הפך חוק ההסדרים מאז לנוהג מקובל ומלווה את הצעת חוק התקציב בכל שנה.

חוק ההסדרים עורר לאורך השנים ביקורת נוקבת בכנסת ומחוצה לה על פגיעתו בדמוקרטיה (למרות שבשנים האחרונות הביקורת די רדומה). הביקורת טוענת שהחוק הפך עם הזמן לכלי מרכזי של הממשלה לביצוע רפורמות משמעותיות במשק, לרבות כאלה שאין להן קשר לתקציב ואפילו כאלה שאין להן קשר ישיר לכלכלה. רפורמות אלו לא מאושרות ככל חקיקה, אלא באופן שאינו מאפשר לחברי הכנסת לנהל דיון מעמיק וממצה ולגבש עמדה מבוססת לגבי כל אחת מהן. יותר מכך – מאחר והחוק מוצמד לתקציב, ואי אישורו של התקציב מוביל לפיזור הכנסת והקדמת הבחירות, יכולתם של חברי הקואליציה להתנגד או להסתייג ממנו נפגעת מאוד. 

מצד שני, העובדה שעברו כבר כמעט ארבעים שנה וחוק ההסדרים עדיין איתנו, מעידה אולי על כך שהחוק הוא סימפטום של חוסר יכולת של הממשלה לקדם רפורמות משמעותיות בדרכים אחרות.

_{*בכתיבת הערך נעזרנו בספר "מאזן הכוחות בתהליך התקצוב" של פרופ' אבי בן בסט ופרופ' מומי דהן}