אחד הדברים הראשונים שאנחנו עושים בכל דיון או סוגיה כלכלית במחלוקת שאנו פוגשים בפעם הראשונה, הוא לנסות להבין מה הטענות של כל אחד מהצדדים, ולחלק את הטענות לערכיות ותֵּאוּרִיּוֹת.
כלכלה עוסקת בהקצאת משאבים, ולכן לכל דיון כלכלי-חברתי יהיו גם צדדים ערכיים, פוליטיים, הנוגעים לסדרי עדיפויות ומה ראוי שיהיה, בלעז: "נורמטיביים". בצדדים האלה לכלכלה כתחום ידע ועיון אנושי אין ערך מוסף וכל אדם קובע את עמדתו לפי השקפת עולמו.
למשל, הטענה "מדינת ישראל צריכה לספק תמיכה כלכלית לחקלאים על חשבון דברים אחרים" היא טענה ערכית, נורמטיבית.
מצד שני, לכל דיון כלכלי-חברתי יש גם צדדים עובדתיים, תיאוריים, בלעז: "דסקריפטיביים". שאלות שיש להן תשובה מוחלטת אם רק נדע את מלוא הנתונים והקשרים בין סיבה לתוצאה. בצדדים האלה לכלכלה כתחום ידע ועיון אנושי בהחלט יש מה להוסיף: כלכלנים אוספים באופן שיטתי מידע על הקצאת משאבים ומנתחים אותו, מנסים למצוא בו דפוסים וחוקיות, כך שבהרבה דיונים בנושא יש לכלכלה איזה תובנה או שתיים לתרום.
למשל, הטענה "אם נפחית את המכס על יבוא אננס, המחיר של האננס לציבור ירד" טענה דסקריפטיבית. יש לה תשובה מוחלטת שלא תלויה בהשקפת עולם. לא בטוח שכלכלנים יודעים אותה, אבל שווה לבדוק.
שאלות מנחות:
- מה הטענות של הצדדים השונים בדיון?
- מה הצדדים התיאוריים של הדיון? על אילו נושאים עובדתיים יש מחלוקת?
- אילו נתונים או ידע נדרשים כדי לפתור את המחלוקת על הצדדים התיאוריים?
- מה הצדדים הערכיים של הדיון, התלויים בהשקפת עולם?
שאלה לדוגמה:
נתחו את חילופי הדברים הבאים בין שרי הממשלה שצוטטו בתקשורת:
סגן השר אליהו צבי כהן: "ישראל צריכה לזנוח את הדרך הקפיטליסטית. השיטה הכלכלית הראויה לישראל היא מדינת רווחה במודל של דנמרק. מעבר לשיטה כזו יבטיח רשת בטחון סוציאלית אמיתית ויצמצם את הפערים החברתיים."
השרה חנה וייץ: "חופש כלכלי הוא תנאי לחברה דמוקרטית מתוקנת, המדיניות שבה מעוניין סגן השר כהן תביא את המשק לקיפאון. מדיניות כזו קיימת כיו רק בצפון קוריאה ובקובה."
———————————————————————————————————————————–
הטענות של השר כהן הן 1) שישראל צריכה לזנוח את הדרך הקפיטליסטית, השיטה הכלכלית הראויה לישראל היא מדינת רווחה במודל של דנמרק, 2) שמעבר לשיטה של דנמרק יבטיח רשת בטחון סוציאלית אמיתית ו-3) שמעבר לשיטה של דנמרק יצמצם את הפערים החברתיים.
הטענה הראשונה היא טענה ערכית, העוסקת במה ראוי. היא קשורה להשקפת עולמו של סגן השר כהן ולכלכלה אין מה לתרום (אולי לאמת שישראל היא אכן ב"דרך קפיטליסטית" ולבאר מהו אותו "מודל של דנמרק"). שתי הטענות האחרות הן טענות תיאוריות: לגבי הטענה הראשונה, אפשר לבדוק מה בדיוק מכילה רשת הבטחון הסוציאלית של דנמרק ולהשוות אותה לזו הישראלית. לגבי הטענה השנייה אמנם אי אפשר לחזות מה יקרה אם ישראל תעבור למודל של דנמרק, אבל אפשר להשוות את הפערים החברתיים בדנמרק ומדינות דומות לאלו שבישראל, או לבדוק אם יש עדויות ממדינות אחרות שביצעו שינויים כאלה.
את הטענות של השרה וייץ נתחו בעצמכם 🙂